Two years ago I put together the links to all the articles I had written about the sin of Moshe and Aharon and their punishment. That page is entitled Moshe's Sin, and can be found here.
Last year, subsequent to writing and emailing my weekly dvar Torah, I wrote two new ideas (which are linked in the Moshe's Sin page), and posted them to this blog.
One discusses the formula of how to sanctify God's name - through removing the staff from being the object of focus, turning attention to the Almighty Himself and sanctifying His Name.
http://arabbiwithoutacause.blogspot.com/2017/07/the-formula-how-moshe-teaches-profound.html
The other idea was the Netziv's addressing how Moshe's and Aharon's consequence can be seen and understood through the lens of "Middah K'neged Middah" - cause and consequence in the hands of the Almighty being of the same stimulus and response.
This year I discovered the commentary of the Malbim on this segment, and his view, more than any other, focuses on a very different perspective, of course following in the realm of Middah K'neged Middah.
Tangentially, I never understood how anyone could accept the narrative of "You hit the rock, therefore you don't get to enter the land." Firstly, God never says that. God says, "Since you did not have faith in Me to sanctify Me in the eyes of the people, therefore you will not bring this people to the land I have promised them." Secondly, that "depiction" ignores that God operates using the function of Middah K'neged Middah.
Which brings us to the Malbim. (I did not translate it, but the last paragraph of his commentary on this section (20:13) is reproduced below )
Using a significant analysis which describes what would have happened had Moshe led the people into the land, and why, long term, that would have been devastating to the people, because they would have relied on Moshe, and not God, for everything, he essentially argues that the reason Moshe and Aharon could not lead the people is because the people were unworthy to have Moshe and Aharon as their leaders!
What the rock incident demonstrated is that the people did not have the patience to trust in God, did not have the proper respect for Moshe and Aharon, and were only worthy of having a next level leader (not as top tier) down from Moshe.
That Moshe's death was decreed as a result is an unfortunate consequence for him (as well as for Aharon, whose death was also indicated).
Moshe does blame his impending death on the people in a couple of places in the Torah. Malbim affirms that the consequence of Moshe's dying as a result of the level of the people is most unfortunate for Moshe, but it was more a punishment to the people than anything else.
As we know, "the death of the righteous is meant to make an impact." This impact was meant to be devastating to the people, with an important lesson on how to relate to and appreciate leadership, especially divinely chosen leadership.
ועדיין נשאר לבאר איך אפשר שבעבור דבר קל כזה נגזר עונש כזה על שני שרי צבאות ישראל, בפרט שהיה להם התנצלות שצווי זה היה רק על תנאי אם נקהלו העדה שהם הסנהדרין, ועוד שבסדר דברים הזכיר עונש משה וגזרתו בתוך גזרת המרגלים כמ"ש ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וכו' זולתי כלב בן יפונה וכו' ואח"כ אמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וכו' וטפכם אשר אמרתם וכו' שמבואר שנגזר עליו מיתה בסבת ענין המרגלים, וכן אמר ויתאנף ה' בי למענכם, וה' התאנף בי על דבריכם, שמשמע שהיה העונש בעבור ישראל לא בעבור חטא משה, גם מלשון הכתוב שאמר יען לא האמנתם בי וכו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ משמע שעקר כונת הגזרה הזאת היתה כדי שלא יביאו את הקהל אל הארץ, אבל מה שהם עצמם ימותו במדבר ולא יבואו אל הארץ זה נמשך ממילא שלכן לא באו אל הארץ כדי שלא יביאו את הקהל, ומיתתם במדבר לא היה מצד עצם הגזרה כי הם לא חטאו כלל חטא שיגזר עליהם מיתה רק שישראל לא היו ראוים אז שמשה יביאם אל הארץ והוא ע"פ מה שאמרו חז"ל במדרשיהם שאם היה משה מביא את ישראל לארץ היה אז הכבוש שלא ע"י מלחמה רק ע"י ה' שהיה מפיל את אויביהם לפניהם ועוד אמרו שאם היה משה נכנס לארץ היה בונה את המקדש ולא היה נחרב לעולם, ועוד אמרו שאם היה משה נכנס לארץ הי' אז הגאולה הנצחיית המקווה שיהיה לעת"ל, והיה אז ימות המשיח, אולם דבר זה שיהיה אז התקון הכללי המקווה שיהיה באחרית הימים תלוי בתנאי אם היו ישראל שלמים בצדקתם וחזקים באמונתם והיו כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש שאז היו מוכנים לכנוס אל הארץ תכף ומשה בראשם ואז היו כל הז' אומות נופלים חללים שלא ע"י מלחמה רק ע"י ה' כמו שפרש"י בפ' דברים עמ"ש עלה רש, ומשה היה בונה המקדש תכף בענין שלא יחרב לעולם כי לא היה עוד גלות ושעבוד לעולם, אבל אחר שחטאו בענין המרגלים שנתברר שאינם שלמים באמונתם וצדקתם, לא היה אפשר שמשה יביא אותם לא"י, אחר שמאז היו עתידים להיות בשעבוד גליות, ושהמקדשות יחרבו מה שא"א אם היה משה מביא אותם אל הארץ וכמ"ש בפ' שלח בתורה אור שם בארך ומאז חשב ה' שגם משה לא יכנס לארץ, וכשגזר ה' על דור המדבר שלא יבואו אל הארץ לא הוציא מהגזרה כי אם יהושע וכלב לא את משה ואהרן. ועז"א בפ' דברים גם בי התאנף ה' גם אתה לא תבוא שם, ובכ"ז לא היה זה אז גזרה מוחלטת, ואם היו דור באי הארץ שלמים באמונתם ולא היו כאבותם דור סורר ומורה היה אפשר שמשה יביא אותם אל הארץ ושיגיע אז עת התקון הכללי, כי לא היה גז"ד שיש עמו שבועה, והיה תלוי בהטבת מעשיהם, אבל עתה אחר ענין מי מריבה, שרבו את ה' והראו שאינם שלמים באמונתם, ומשה הכה את הסלע ועי"כ נשרש בלבבם ריב חדש על ה' ואמרו שהוציא את המים בתחבולה אנושית ולא האמינו בה' ובמשה עבדו, ראה ה' שאינם ראוים למדרגה הגדולה הזאת ששני הרועים האלהיים האלה יביאו אותם אל הארץ שבהכרח יגיעו אז ימות המשיח ותקון הכללי שלא יהיה עוד גלות וחורבן וכל רע, ולכן גזר בגז"ד שיש עמו שבועה שמשה ואהרן לא יביאו אותם אל הארץ וזה לא בחטא משה ואהרן רק בסבת חסרון שלמות ישראל, וממילא נסבב מזה מיתת משה ואהרן במדבר כמ"ש ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
No comments:
Post a Comment