Thursday, November 18, 2010

The Music of Katonti

Parshat Vayishlach

By Rabbi Avi Billet

Four times every year the word “katonti,” which appears once in all of the Bible (32:11), is read in the synagogue to much pomp and circumstance. It is typically recited by the congregation before the reader says it, as it has somehow developed its own cultish following.

What is unique about this word, which is Yaakov’s way of saying, “I have become humbled” from all the kindnesses G-d has shown me, is that its cantillation mark, the symbol that tells the reader what music to apply to the word, is up for debate.

Without going into too many specifics, the old Chumashim that are available have different renderings. The Leningrad manuscript posits there is a geresh on the word (which Ashkenazic Jews read in an upward scale), while the Venetian manuscript has a r’vii (or r’via) on the word [it actually looks like it has both the geresh and the r'vii]. If you purchase Hebrew Bibles, the Koren Tanakh has a r’vii while the Breuer Tanakh has a geresh. The classic “Mikra’ot Gedolot” Chumash carries a r’vii, while most Chumashim one will find in a synagogue (Artscroll, Living Torah, Hertz) all have a geresh.

The well researched Tikkun Simanim (aid to those practicing their Torah reading) has a geresh, but includes an asterisk whose side notation informs that it is alternatively read with a r’vii. Minchat Shai, who might normally note this discrepancy, is strangely silent on the matter.

A student of the cantillation marks (“Taamei hamikra” in Hebrew) knows that both options are viable. Each one provides a pause of sorts — though the r’vii is a slightly stronger pause — which may certainly precede the pashta marker that follows it.

What other consideration ought we to bear in mind when deciding which way to read the word?

Some suggest the letter “tet” in the word appears smaller in some Chumashim by design (even though it is not smaller in the Torah), to indicate like Rashi says, that Yaakov was extremely humbled by the kindnesses he had been shown by G-d. An idea attributed to Rabbi Hirsch of Radin suggests that even if a person humbles himself, a small “Tet” would serve as a reminder that he needs to still be even more humble. Within his humility, there is still something smaller.

My mikra’ot gedolot Chumash notes that the “tet” is not smaller in the Torah (and therefore should not be smaller in any Chumash), so the lesson about humility must be learned from a different source than a small letter — such as the comment of Rashi mentioned above.

The Gaon of Vilna quotes the Talmud (Sotah 5a) that “a scholar should have an eighth of an eighth of pride,” but not more haughtiness than that. He explains that the eighth verse in the eighth parsha (Vayishlach) is this verse (“eighth of an eighth”), which teaches the scholar that even when he is successful and has what to be proud of, he must remember that G-d can take all away and divide you into two camps (the end of our verse). Therefore, be humbled.

With these thoughts in mind, I feel that the proper way to read this word is with a musical sound that is humbling, one that gives us a dramatic indication of how Yaakov is feeling. An Ashkenazic Jew who reads this with a geresh is rendering an incorrect dramatic reading of what Yaakov is feeling. The r’vii - which utilizes a four-point descending scale - would serve this purpose much more properly.

Not being an expert in Sefardic reading, I found a quote on the internet from Emmanuel Ifrah who wrote in the Jewish-Mail email discussion form (Ottmail through Shamash.org), “[In] all Sefaradic te’amim I know (Morrocan, Algerian and Tunisian)… When the geresh is alone it is sung in a descending manner.”

At the end of the day, I don’t think there is a halakhic difference. Either way one reads the word is probably fine. It becomes a matter of taste, preference, and, perhaps, common sense.

Let us consider more than the spectacle we expect to hear in shul when the reader reads the Torah. Let us consider the actual meaning of the word, the mood invoked by the music. Let us remind ourselves of the feelings our forefather Yaakov more likely had when he laid his soul bare before the Almighty.

Surely Yaakov did not flaunt his humility, saying “Look how humble I am!” in an ascending musical scale.

Whether you are Sefardic or Askenazic, pick the sound that is humbling, that brings Yaakov to a state of meekness, in which he recognizes his low status vis-à-vis G-d. Because that is what he did, and that was how he viewed himself in his greatest hour of need, as he considered the kindnesses he had received from G-d, of which he felt himself unworthy to be the recipient.

5 comments:

  1. Here's another article I found: https://www.barmitzvateacher.com/blog-post-115.html

    ReplyDelete
  2. טיפ שבועי לפרשת וישלח
    פרשת השבוע פרשת וישלח, פותחת בתיאור ההכנות של יעקב לקראת פגישתו עם עשו אחיו (לב, ד ואילך). יעקב שולח שליחים (מלאכים בלשון הכתוב וראו דברי רש"י לב, ד) אל עשיו. בעקבות דיווח השליחים אודות הכנותיו של עשיו, יעקב פועל במספר דרכים כדי לקדם פני רעה אפשרית (ראו דברי רש"י לפסוק ט בדיבור המתחיל "והיה המחנה הנשאר לפליטה-התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפלה ולמלחמה...").

    בין שאר ההכנות, יעקב גם נושא תפילה, המתוארת בפסוקים י-יג. והנה בפסוק יא אנו קוראים: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות".

    הפסוק מתחלק בטעם אתנח במילה המוקפת 'את-עבדך' (במלעיל). צלע א מתארת את חששו של יעקב, ואילו צלע ב מתארת את השינוי שעבר על יעקב, מאדם יחיד שעבר את הירדן לכיוון חרן בבורחו מפני עשו אחיו, עד להיותו בעל משפחה גדולה שבבואו חזרה למולדתו נאלץ לחצות את משפחתו לשני מחנות (ראו פסוק ח. ראו דברי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין (חי בין השנים 1816 ועד 1893) בפירושו העמק דבר לפסוקנו, בדיבור המתחיל: כי במקלי וגו').

    נתמקד בביטוי "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" שבצלע א של הפסוק. ביטוי זה מעורר שתי שאלות. האחת- מה תפקידה של האות מ"ם במילה 'מכל'. השאלה השניה- מה פשר הביטוי 'מכל החסדים ומכל האמת'? האם אלה שני עניינים או ביטויים נפרדים או ששיעור הביטוי הוא אחד- חסדים של אמת?

    אונקלוס (היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומי שהתגייר. חי במאות ה 2-1 לספירה) "מפתיע" בתרגומו לפסוק ומתרגם: "זעירן זכותי מכל חסדין ומכל טבון די עבדת עם עבדך..". בניגוד לדרכו של אונקלוס המתרגם ברגיל את המילה 'אמת' לארמית במילה 'קשוט' הרי שבפסוקנו הוא מתרגם את המילה 'האמת' במילים "ומכל טבון"(על שינוי זה ראו דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק, שעוד נדון בהם בהמשך, וכן בדברי הנצי"ב בפירושו לפסוקנו המעיר על כך. דיון בתרגום אונקלוס לפסוק זה בכלל ולמילה זו בפרט ראו אצל: הרב רפאל בנימין פוזן, פרשגן, ירושלים תשע"ג, עמ' 613-612).

    רש"י בפירושו לפסוק מפרש בעקבות חז"ל: "נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא... ומכל האמת- אמתת דבריך ששמרת לי כל ההבטחות שהבטיחתני". מקור דברי רש"י בסוגיה התלמודית בתלמוד הבבלי במסכת שבת (לב, א) וכך נאמר שם: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס...מאי קראה? קטנתי מכל החסדים...". באופן דומה מפרש רש"י שם את המימרא התלמודית.

    נראה מפירושו של רש"י שהוא מפרש את המ"ם שבמילה "מכל', כמ"ם הסיבה, כלומר: בגלל החסדים שעשית עימדי - קטונתי. לגבי השאלה השניה ששאלנו, נראה כי רש"י מפריד בדבריו בין המילה 'החסדים' לבין המילה 'האמת': "נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת אשר עשית..." ובהמשך אומר רש"י: "ומכל האמת - אמתת דבריך ששמרת לי כל ההבטחות'. נראה אפוא כי מדובר לדעתו בשני עניינים שונים.

    רמב"ן (ר' משה בן נחמן. נולד בספרד בשנת 1197 ונפטר בשנת 1270) דוחה את דברי רש"י וכותב: "ואינו נכון בלשון הכתוב". לדעת רמב"ן "אבל קטונתי לומר כי קטון הוא היותו ראוי לכל החסדים שעשה עימו..". בניגוד לרש"י שרואה בחסדים את הסיבה להרגשתו של יעקב כקטן, הרמב"ן סבור כי פירוש הביטוי , מכל החסדים- מלהיות ראוי לכל החסדים.

    לגבי השאלה השניה ששאלנו, נראה לכאורה מתחילת דברי הרמב"ן כי הוא מבחין היטב בין"החסדים" לבין 'האמת":" והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר, והאמת הטובה אשר הבטיחו ואמת לו הבטחתו..." ואולם בהמשך דבריו כותב הרמב"ן: והנכון בעיני כי החסדים הקיימים יקראו אמת כי היא מגזרת אמנה...". מן הסיפא של דברי הרמב"ן נראה כי 'חסד' ו'אמת' – חד הם.

    ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא . נולד בטודלה שבספרד. חי במאות 12-11) בפירושו לפסוקנו כותב: "קטנתי כמו גם יכלתי והטעם פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים", כלומר איני ראוי שתעשה עימי כל החסדים. לגבי פירוש הביטוי 'חסד ואמת'- ראב"ע מפנה לפירושו לבראשית כד מט, שם הוא מבחין היטב בין שני המונחים ומפרש: "חסד- דבר שאינו חיוב, ואמת - לקיים דבר החסד..".

    ReplyDelete
  3. ומה דעת בעלי הטעמים? כאן התשובה היא מורכבת, שכן נחלקו כתבי היד של התורה ומדפיסיה בקביעת הטעם שעל המילה 'קטנתי' בפסוקנו, וכך מסכם את הסוגיה בעל הפירוש 'מענה לשון'(בתוך תיקון סופרים סימנים, ירושלים תשע"ג) בפירושו לפסוקנו: "קטנתי (בטעם רביע, נ.ו) כך הוא בספרים ישנים, וגרסת דפוס מוינציא של רמ"ה בטעם רביע ובמאור"נ (מאורות נתן. חיבור שנכתב על ידי ר' יעקב ספיר) כתב שבכתב אר"ץ (ארם צובה נ.ו) הוא בגרש" (על כתר ארם צובה ראו בערך המתאים בוויקיפדיה וכן: מ. ברויאר, כתר ארם צובא והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים תשל"ז: מ. כהן מהדיר ועורך מדעי, מקראות גדולת הכתר מהדורת יסוד חדשה: א שמוש, הכתר - סיפורו של כתר ארם צובה, ירושלים תשכ"ח. על דפוס ונציה ראו הערך דניאל בומברג בוויקיפדיה, וכן: יצחק ש. פנקובר, "מהדורת התנ"ך הראשונה שהוציא בומברג לאור וראשית בית דפוסו", קריית ספר נח תשמ"ג) .

    נראה בכל הכבוד, כי בעל הפירוש "מענה לשון", לא הציג את מלא מורכבות התמונה , בפרט ככול שהדבר נוגע להטעמת המילה 'קטנתי' בכתר ארם צובא, שכן במהדורת מקראות גדולות הכתר מסומנת המילה 'קטנתי' בטעם גרש, ולא ברביע, בניגוד גמור לעדות המובאת בשם הספר "מאורות נתן"(יש לזכור, כי כתב היד של כתר ארם מובא שנמצא אינו כולל אלא פרקים מועטים מן התורה, ובעניין זה אנו משתמשים בעדותיות משניות). סקירה מפורטת מגלה כי בכל כתבי היד והמהדורות המודפסות של התנ"ך שנסקרו, למעט בתנ"ך קורן ובמהדורת הינדנהיים, מופיע הטעם גרש במילה זו (אגב, יש לזכור, כי למעשה כתב היד של כתר ארם צובא לתורה ברובו הגדול, למעט שבעת הפרקים האחרונים, אינו מצוי בידינו. אנו ניזונים בענין זה מעדויות וממקורות משניים. ראו בעניין זה את ספרו של יצחק ש. פנקובר , נוסח התורה בכתר ארם צובה- עדות חדשה, רמת גן תשנ"ב.

    ראו דיון מעניין בכמה הבדלים בטעמי המקרא בין כתבי היד ומהדורות מודפסות שונות של התנ"ך אצל: י. שניידר, "נוסח הטעמים בתנ"ך ברויאר ובתנ"ך קורן", מגדים לב (אדר ב תש"ס), עמ' 87-95. המאמר נמצא גם באתר של מכללת הרצוג במרשתת).

    נבאר את הדברים: נדמה כי הציבור (לפחות בבתי הכנסת של בני עדות אשכנז שאני מבקר בהם) רגיל (ואף מצפה) לשמוע את ה'אזלא גרש' על המילה 'קטנתי' שבפסוקנו. ואולם, מסתבר כי יש מהדורות של התורה שבהם סומן הטעם רביע מעל המילה קטנתי.

    ולמאי נפקא מינה? גרש הוא מפסיק קטן מן הפשטא שלאחריו. לעומת זאת, הרביע הוא מפסיק גדול מן הפשטא שלאחריו. יוצא אפוא כי אם המילה 'קטנתי' מוטעמת בגרש, הרי שהביטוי: 'מכל החסדים ומכל האמת' מתארת שני עניינים שונים- חסד הוא דבר אחד, ואמת הוא דבר שונה (מתאים לפירוש של רש"י ושל ראב"ע), אך אם נטעים את המילה 'קטנתי' ברביע, נמצא ש'מכל החסדים ומכל האמת' הוא ביטוי אחד שפירושו - חסד של אמת (מתאים לפירוש של הרמב"ן בסיפא של דבריו ).

    לקורא בתורה בן זמננו השואל את עצמו, כיצד עליו לקרוא את המילה 'קטנתי' שבפסוק, נשיב: אין זה משנה איך תקרא את המילה 'קטנתי', ובלבד שאת המשך הפסוק תקרא בהתאם לטעם שבו הטעמת את המילה 'קטנתי', כלומר - , אם הטעמת את המילה 'קטנתי' בגרש- עליך להפריד בקריאה בין המילים 'מכל החסדים', לבין המילים 'ומכל האמת' (כפי שעושה, למשל, הזמר יונתן רזאל, בשירו על פסוק זה). ואולם, אם קראת ברביע- יש לחבר בין שני הביטויים.

    לסיכום: הפעם עסקנו בפירוש הביטוי 'מכל החסדים ומכל האמת' שבפרשתנו. ראינו כמה אפשרויות לפרש ביטוי זה. ראינו כי יש גרסאות שונות לגבי הטעם שעל המילה 'קטנתי', והטעמנו, כי יש קשר בין פרשנות הביטוי 'מכל החסדים ומכל האמת', לבין הטעם שעל המילה 'קטנתי'. המחלוקת לגבי הטעם שעל המילה 'קטנתי' אמורה להדריך את בעל הקורא, לפרש נכונה ולקרוא נכונה את הביטוי 'מכל החסדים ומכל האמת' שלאחריה, בהתאם לטעם בה קרא את המילה 'קטנתי'.

    שבת שלום



    תמונה ללא תיאורNovember 22, 2018

    ReplyDelete
  4. >The classic “Mikra’ot Gedolot” Chumash carries a r’vii

    What edition are you referring to here? The 1912 Vilna/Romm, the 1860 Vilna, the 1859 Vienna/Netter (the one I’d describe as “the classic MG”), and 1525 Venice/Ben Hayyim editions all have a geresh there.

    ReplyDelete
  5. There are different editions. One of the volumes I own that is “classically” laid out has the R’vii. It is not an ancient manuscript but it claims to be done
    והושם עליהם עיון גדול בדקדוק האותיות ונקודות וטעמים קרי וכתיב הכל ע״פ המסורה וההוצאות המדויקות ביותר

    ReplyDelete