Parshat Shlach
by Rabbi Avi Billet
To the best of my counting (and happy to hear a correction!), the Torah mentions the concept of Shabbos once in Bereishis, six times in Shmos, four times in Vayikra, twice in Bamidbar (including our parsha) and only once in Devarim.
Add to this at least 16 times it is referenced in the remaining 19 books of the Bible, and we have a significant day in the Jewish calendar.
The story of the woodgatherer (m'koshesh eitzim) in 15:32-36, however, is one of the more disturbing references to the holy day in the Torah. And while it is Shmot 31:14 that is the pretext for the result meted out to the woodgatherer, it is nonetheless troubling to see someone put to death for "violating the Sabbath."
The Talmud (Bava Batra 119a-b) suggests - somewhat approvingly - the violator did so on purpose to teach a lesson to the people.
I have always found this Talmudic passage to be troubling. Since when is a person given approval for violating a capital offense in order to teach a lesson? The active principle in the Torah is that when a person is guilty of violating a capital crime, the punishment will be so public that "All of Israel will hear and fear [the punishment] and they will not continue to do such a heinous crime." (see Devarim 13:12, 21:21) There is no justification granted to those who purposely sin for the benefit of the masses! Their sins are not whitewashed in the Torah, and yet the Talmud does give the woodgathering sinner an air of justification.
It happens that even this principle (capital punishment as a deterrent) is hard to fathom in the two cases in Devarim – the former being an individual who tries to get others to leave the fold and worship idolatry, while the latter is the case of the wayward son who has become a glutton and violates the fifth of the Aseres Hadibros (Ten Statements) through disrespecting his parents. For a different discussion.
How do we reconcile a person doing a simple act of carrying wood on Shabbos and receiving the death penalty as a result?
We can't. And this is why the Meshekh Chokhmah notes that "from the time the woodgatherer was stoned – though he had intended his act for the sake of heaven, to publicize the punishment so people would not take the prohibitions of Shabbos lightly – it had such an emotional impact on the people (note he uses the word הרגש - which can either mean as I've translated it, or that they were terrified about violating the shabbos.) that while they were in the mountains of Moav and going through the motions of the book of Devarim (and the review of many laws that it includes), Shabbos is not mentioned. The manna's regular cycle (double portion on Friday) was the eternal reminder of the existence of Shabbos. This is why it is otherwise only mentioned in the retelling of the Ten Statements, which is a reminder to people to keep the Shabbos [but says nothing about those who violate it]."
There is no other evidence (that I'm aware of) that the death penalty was invoked for a violation of Shabbos. [Note from January 2014: See the Midrash in the comments that suggests one of the reasons Achan was killed (in Yehoshua 6-7) was because of Chillul Shabbat]
According to the reading of the Meshekh Chokhmah that the people were emotionally impacted, one might be able to argue that the people were not interested in hearing about the death penalty for Shabbos violations. According to the other way of reading it, it was unnecessary to raise the discussion because the matter was closed. Everyone got the point and the message about not violating the Shabbos.
Maybe the book of Devarim avoids the topic because the repercussions for its violation are so emotionally wrenching.
But what is the crime?
The mitzvah to keep Shabbos is so essential to who we are as a people on account of its prominence in testifying to God's creating the world.*
It is also how we attest to God's role in taking us out of Egypt, and creating the nation of Israel that was finalized with the giving of the Torah - which includes the mitzvah of Shabbos so prominently displayed on the first of the Two Tablets.
The wood gatherer displayed his utter disregard for all of this. Perhaps in the aftermath of the spies incident he felt that God had forsaken the Jewish people. Maybe he felt that there was no hope for the future - he, along with his generation were fated to die in the desert. Maybe he lost heart. Maybe he gave up. Maybe he felt there was nothing to live for anyway.
that is a fatalist attitude. We have been waiting for the Messiah to come for a long time. We wait for peace in Israel, even though despite the good intentions of politicians, it will continue to elude the region with the "peace partners" that are anything but sincere.
Do we give up? No. We forge on. With our faith intact. We do not abandon God and suggest He no longer exists because we are angry with Him. We maintain an ever present hope for the future.
Abandoning God and the Torah is for people who, like the wood gatherer, don't see the point in it all. A person can believe in God and not observe the Sabbath. But ignoring the rules of resting on the Sabbath is an indicator that God's role in creating the world and resting on the seventh day is irrelevant to the Holy Day.
While there is thankfully no death penalty for those who violate Shabbos, we pray that Jews across the world will revisit Shabbos, tap into its beauty, and help bring the day the Messiah can come. (Talmud Shabbos 118b)
*
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח פרק טו סימן לד
ולמה נסמכה פרשת חילול שבת אצל ע"ז, ללמדך כשם שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה, כך כל המחלל שבת ככופר בכל התורה כולה וכן שקולה שבת ככל המצות, שנאמר ועל הר סיני ירדת (ודברת) [ודבר] עמהם [משמים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם] (נחמיה ט' י"ד)
******************ps. Check out Rabbi Shimon's response to Rabbi Eliezer!!
ספרי זוטא פרק טו פסוק לב
(לב). ויהיו בני ישראל במדבר, אמר ר' אליעזר בן יעקב נאמר כאן ויהיו
בני ישראל במדבר ונאמר להלן אבינו מת במדבר (שם /במדבר/ כז ג) מה מדבר שנא' להלן
צלפחד אף מדבר האמור כאן צלפחד. - אמר לו ר' שמעון אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד
מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה בעשרים ואחד לחדש השני וכי אפשר שיהיו בנות צלפחד
בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן היתה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת וכי באיזו
שעה מת צלפחד בשעה שנ' וישמע הכנעני מלך ערד (שם /במדבר/ לג מ) באותה שעה מת
צלפחד: וימצאו איש, איש אחד היה:
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח
פרק טו סימן לד
ולמה נסמכה פרשת חילול שבת אצל ע"ז, ללמדך כשם שהמודה
בע"ז ככופר בכל התורה, כך כל המחלל שבת ככופר בכל התורה כולה וכן שקולה שבת
ככל המצות, שנאמר ועל הר סיני ירדת (ודברת) [ודבר] עמהם [משמים וגו' ואת שבת קדשך
הודעת להם] (נחמיה ט' י"ד).
במדבר רבה (וילנא) פרשת מסעי פרשה כג סימן ו
ReplyDelete(יהושע ז) ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת כיון שראה עכן כך אמר בלבו עכשיו אני נלכד בגורל איני מאמין ונחשב כזבן לפני יהושע באותה שעה אמר לו עכן למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי אני אפיל הגורל בינך ובין פנחס אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין באותה שעה אמר יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל תן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני אמר ליהושע אף אתה הגד נא לי מה עשית, מיד נפל מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות כיון שראה עכן כך אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ואני ע"י נהרגו כמה אנשים מישראל אני חוטא ומחטיא מוטב אני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע ואל תבא תקלה ע"י, מה עשה עכן עמד והשמיע קולו לכל הקהל והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושע (יהושע ז') אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי לא זאת בלבד אלא כבר מעלתי באחרות, אמר לו יהושע ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך אלא הגד נא ואל תכחד ממני, אמר לו ואראה בשלל, אמר הסתכלתי מ"ש בתורה (דברים כ) ואכלת את שלל אויביך, אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם ואל תאמר שאני עני והייתי צריך שאין בשבט עשיר ממני מיד (יהושע ז) וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף (טמון) תחתיה, מפני מה שלח יהושע כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ולא יוסיפו במחלוקת לפיכך שלח יהושע מהרה ויביאום אל יהושע ואל כל ב"י ויציקום לפני ה' מהו ויציקום שחבטן לפני המקום ואמר יהושע לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בשביל אלו כעסת על בניך הרי הם נתונים לפניך מיד ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו כדי לרדותן, ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו לשריפה, וכל ישראל עמו לראות בדינו כדי שלא יהיו רגילים לעשות, ויעלו אותם עמק עכור ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב ויש לך חלק בו (שם /יהושע ז'/) וירגמו אותו כל ישראל אבן הוא לבדו וישרפו אותם באש בממונו הכתוב מדבר שכן נאמר לו מפי הגבורה והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו א"כ מה ת"ל וירגמו אותו ואת כל אשר לו מלמד שהודה עכן שבשבת גנב והוציאם מיריחו והטמין בתוך אהלו ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם ומנין את מוצא שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשו ששת ימים וז' כהנים ישאו ז' שופרות היובלים וגו' ללמדך שבשבת נכבשת חומת העיר דבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו אמר יהושע השבת קדש דכתיב (שמות לא) ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם וכל מה שכבשנו יהא קדש שנא' (יהושע ו) וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא ומנין שהסכימו על ידו שנא' (שם /יהושע ו'/) והיתה העיר חרם לה' היא וכל אשר בה באותה שעה וישוב חרון אף ה' מישראל עליו נאמר (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל.