Parshat Va'era
by Rabbi Avi Billet
It is time to set the record straight.
The undertaking of this weekly dvar torah is often driven by a desire to find new approaches to oft-repeated ideas in our understanding of the Torah.
By "new" I mean "not the way you've been learning it since second grade."
Rashbam (Rashi's grandson who disagreed with him on a number of interpretations) writes at the beginning of Parshat Vayeshev (37:2) (shortly before he explains how Yosef's brothers did not sell him!), that he was talking with his grandfather Rashi who told him that if he only had the time "haya tzarich" - he would "have needed" - to rewrite his commentary on account of the novel ideas which come to him on a daily basis.
So if Rashi would argue with Rashi, we must get out of the box that says there is only way to learn. "Shivim Panim La'Torah" (there are 70 faces to the Torah) is how we are to learn – it is not meant to be a buzzword or phrase.
To bring some examples in narrative: Identifying ages of people – Avraham when (if) he was thrown into a fire, and when he discovered God; Yitzchak at the Akedah; Rivkah at her marriage; Shimon and Levi (and Dinah!) in Shechem; Moshe when he kills the Egyptian; the age of every Pharaoh we meet.
Some narrative tales: Og and the Ark, Noach being attacked by a lion, that Yishmael tried to kill baby Yitzchak, Yitzchak becoming blind because of the angel's tears at the Akedah, every image of "malachim"/messengers of God our minds have concocted, that Eliezer's camels flew across the desert, that Rachel gave Leah signs (maybe Lavan got Yaakov drunk), that Yosef knew a language Pharaoh didn't know, that the brothers sold Yosef, that Eisav was killed at Yaakov's funeral, that Moshe had a speech impediment (because he put coal on his mouth as a baby in Pharaoh's palace!), that Moshe did not strike the water to turn it into blood, and our identification of plagues involving animals (tzfardea, kinim, arov, arbeh).
Much of our knowledge is embedded in us because school teachers love to teach Midrash stories. But the "Drash" part is meant to teach lessons. A story without a lesson is a fluffing of the Torah. Raise your hand if you have been extremely disappointed when you discovered as an adult that some of the things you had been taught as gospel truth are not even in the Torah. I thought so. Time to move past it, my friend. You are no longer in 2nd grade.
So let us dispel a rumor here and now.
I dutifully accept that the "signs and wonders" that are described in the Torah happened. I marvel that in a number of instances the Egyptian necromancers "did it as well" (7:11-12; 7:22; 8:3) until 8:14 (the plague of kinim/lice) when they were unable to mirror the act, and declared the plague to be coming from the Finger of God (8:15). If they were able to do it as well (even if they were using trickery and not "real" magic) that is some incredible feat! If I were Pharaoh, I wouldn't believe Moshe and Aharon either when they morph a staff, and bring forth blood and frogs.
But the one thing that is unexplainable to me is how the words "Nachash" and "Tannin" became interchangeable. At the burning bush, Moshe was given a sign to convince the Israelites he was sent by God, through his staff turning into a Nachash – which we understand as a snake. He performed this for the people in 4:30, and they believed him.
In our parsha, the instruction is given to Aharon to throw his own staff, so that it may turn into a "Tannin" before Pharaoh. Rashi immediately explains Tannin with one word: "Nachash." (snake/serpent) Why does he do that? Or, a better question, how could he do that?
The first time the word Tannin appears in the Torah is in Bereshit 1:21. There, Rabbi Aryeh Kaplan translates what God created on the fifth day (Hataninim hagdolim) to mean,
"Sea Monsters or 'whales,' or 'dragons.' Taninim in Hebrew; see Exodus 7:9. The Midrash states that it alludes to a pair of particularly great sea creatures, the Leviathan and its mate. See Isaiah 27:1, Psalms 74:14, 104:26, Job 3:8, 40:25."
It is not claimed to be a large snake - neither an anaconda or a python.
On 7:9, after translating "Tanin" as a viper, Rabbi Kaplan explains the term,
"Tanin in Hebrew. Some say that this is the same snake (nachash) that it became at the Burning Bush (Exodus 4:3), see Exodus 7:15 (Rashi; Lekach Tov; Radak, Sherashim, s.v. tanan). Others say that by the Burning Bush, God gave Moses a sign for the Israelites, but before Pharaoh, the staff turned into a crocodile (Ibn Ezra; K'li Yekar), and that this was Aaron's staff and not Moses' (K'li Yekar, Zohar)."
The Shmot 7:15 reference is not a good proof, because Moshe is clearly being told to strike the water with his own staff there, the one which had turned to a snake (nachash).
Who really cares if it was a snake or a crocodile? Does it matter? Isn't it miraculous either way? Yes. But the Torah records two different animals because there were two different animals. And because each animal, in its own way, was important and significant.
The snake may have been to teach Moshe not to speak Lashon Hara about the Israelites over their not believing him. But the Midrash says it was also a symbol for Israel, against Pharaoh - who is compared to a snake, either as a deity, or as one who "bites" Israel - that Pharaoh, the snake, will be defeated by the staff, and he will ultimately become wood. Just as the stick does not bite, Pharaoh will no longer be able to bite. This is also symbolized in the grabbing of its tail – something no snake handler would do – you completely "own" it.
As for the Tannin, that was a message for Pharaoh alone. The Midrash Rabba (9:4) quoted by Chizkuni, Baal Haturim and others points to the fact that Pharaoh referred to himself as a Tannin (based on Yechezkel 29:3 – where Rabbi Kaplan translated it, "I against you Pharaoh, the great crocodile, who lurks within his rivers"), and the message was, "Just as this Matteh (staff) turns into a crocodile, consumes the other mattot (staffs), and will return to be wood again, you consume the 12 mattot (tribes) now, but you too will turn to dry wood and die."
So, in essence, there was a deeper message to be sent through the staff turning to a crocodile before Pharaoh, than that this is just a cool magic trick. We ought not to take the easy party line that "nachash = tannin, the staff always turns to a snake."
There are different staffs and different messages being sent to those who see God's wonders, each group according to their needs and their specific relationship with God. Moshe heard one message, the Israelites heard a different message, and there was one message assigned special for Pharaoh.
This lesson is not limited to our understanding of Torah narrative, but reflects the reality of our existence. Every event that unfolds is meant to teach something unique those who experience it, each person or group according to their needs in their lives under God's watchful eye.
Love it. Thanks! - ovadya
ReplyDeleteSee also Kli Yakar
ReplyDeleteכלי יקר שמות פרק ז
והנה מקום אתי ליישב שינוי הלשון וזה כי התנין הוא נחש גדול מסוכן ביותר כמו שנאמר (דברים לב לג) חמת תנינים יינם, שמע מינה שחמתו גדול מחמת סתם נחש. והנה משה ואהרן עשו כל הניסים באמרי פיהם כנחש זה שעיקר כוחו בפיו...על כן נהפכו לנחשים לומר כמו הנחש הנושך בלי לחש בפיו, כך משה ואהרן כוחם בפיהם והמטות פעלו כל אותן הפעולות בכח אמרי פיהם שלהם... ותדע ותבין כי משה היה רועה ומנהיג לישראל במטה עוזו כאשר ינהג הרועה את עדרו, והיה שר ומושל גם על פרעה, אבל אהרן לא היה מושל כי אם על פרעה ועמו לבד. על כן צוה ה' שלפני ישראל ישליך משה מטה שלו ויהיה לנחש עלי דרך לפרעה ולכל עמו... על כן נאמר לו אחוז בזנבו ויהי למטה בכפו, כי אך פניו דהיינו מקום הראש והפה מסוכן להזיק ולהשחית בשונאי ה' יתברך, הנה זנבו בהפוך זה כי סופו להיות רועה ישראל לא ירע ולא ישחית, כזנב של הנחש שאינו מזיק אלא הרי הוא כמטה בעלמא, כן יהיה כח זה של הנחש למטה בכפו...
אבל עדיין לא ראינו שום מופת שאהרן יהיה רודה ומושל בפרעה וכל עמו. על כן צוה ה' לפני פרעה להשליך מטהו של אהרן ויהי לתנין שחמתו גדול מחמת סתם נחש, כי בזה הורה שגם אהרן יהיה רודה ומושל בפרעה שנקרא תנין שנאמר (יחזקאל כט ג) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ולפי שפרעה נמשל לתנין שהוא גדול מן הנחש על כן הורו לו כי מטהו של אהרן יהיה לתנין כנגד פרעה שנמשל לתנים, כי סתם נחש אינו יכול לו כל כך כי התנין כוחו גדול מן הנחש על כן הראה לו תנין שיהא כוחו גדול מפרעה, כי בפרעה כתיב התנים הגדול במ"ם בסוף, המורה על נקבה אשר כוחה אינו גדול ככח התנין הזכר בנו"ן בסוף, על כן נעשה מטה אהרן לתנין כי הוא יבלע את פרעה שנמשל לתנים נקבה, וכמו שנאמר ויבלע מטה אהרן את מטותם, יען כי אמרו החרטומים יש גם לנו מטה עוז שנמשל לתנים והיינו פרעה ועבדיו ומה זה אתה מתפאר במטה שלך שיהא לתנין, על כן הראו להם שתנינים שלהם חלושים כנקבות ומטה של אהרן יבלע את מטותם, ולא הוצרך לעשות זה במטהו של משה כי כבר נעשה נס זה לפני ישראל. ועוד לפי שכנגד ישראל לא רצה ה' שיהיה חמת תנינים מטהו, ומטהו של משה כולל ההנהגה בין לישראל בין לפרעה על כן נהפך לנחש, אבל מטהו של אהרן שפעל כנגד פרעה לבד נהפך לתנין כדי לבטל כוחו של פרעה שנמשל לתנים כאמור:
וראיה לדבר שבמכת היאור נאמר, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך וזהו מטה משה, וכתיב בו הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם אבל לא היה כוחו גדול כל כך עד שישחית כל מימי מצרים ונהרותם ואגמיהם, ואחר כך נאמר אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם וגו' שמע מינה שכח מטה אהרן גדול מן כח מטה משה, שהרי מטה של אהרן פעל גם בנהרותם ואגמיהם ובכל מקוה מימיהם, וזה לפי שמטה אהרן נמשל לתנין שחמת תנינים גדול מן חמת סתם נחש, ולמטה משה לא ניתן חמת גדולה בעבור שהיה רועה בו גם את ישראל שצריך להתנהג עמהם בנחת גם בשעת הכעס, וזה רמז יקר:
אמנם לאומרים שתנין היינו דג... והוכה היאור שיש בו דגים על ידי מטה משה דוקא, שהיה מתחילה נחש, אבל מטה אהרן שהיה מתחילה דג ונעשה עכשיו למטה שלא בפני פרעה אין נכון שימית את דגתם אחר שהוא היה דג. ואחר כך צוה ליקח מטה אהרן להכות בכל נהרות ואגמים. ולפיכך נאמר והדגה אשר ביאור מתה, ולא אשר באגמים ונהרות שהוכו על ידי מטה אהרן, והחמיר ביאור לפי שהיה אלהיהם על כן עשה שפטים באלהיהם, והראו להם שאינו יכול להציל הדגים, אבל האגמים ונהרות לא החזיקו באלהות על כן לא המית את דגתם:
Thank you. I am just learning to read Hebrew and saw that the words translated as snake/serpent were different. Since the Torah is specific on so many other things, I figured there had to be an explanation other than they are "interchangeable"
ReplyDeleteספורנו פרק ד
ReplyDelete(ג) וינס משה מפניו. כי אמנם היה אז נחש גמור ורודף. אבל תניני החרטומים בלהטיהם לא היתה בהם תנועה, עם היותם על תמונת תנינים. כי אמנם הכשפים לא ימציאו נמצא טבעי באמת, כאמרם ז"ל האלהים אפילו כגמלא לא מצו ברו (סנהדרין סז ב). ולפיכך אמר והמטה אשר נהפך לנחש ולא אמר לתנין: